החלטה בתיק מ"ת 26843-10-13 - פסקדין

מונחת בפני בקשה למעצר המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדה. בד בבד עם הגשת הבקשה הוגש כנגד המשיבה כתב אישום המייחס לה את ביצוע העבירות הבאות: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז 1977 (להלן: " חוק העונשין"); גניבה - עבירה לפי סעיף 384 חוק העונשין ; התפרצות למגורים / תפילה לבצע עבירה - עבירה לפי סעיף 406 ב' לחוק העונשין; נסיון לתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיפים 273 + 25 לחוק העונשין, העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין ואיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום המתלונן הינו קשיש יליד 1.12.1926 (בן כ- 87 כיום) המתגורר בגפו ברחוב XXXXXX

המשיבה מתגוררת יחד עם בן זוגה ואביו בדירה ברחוב XXXXXX.

לפי המצויין בכתב האישום, ביום 5.10.13 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, עת המתין המתלונן לבנו מ, התפרצה המשיבה לדירתו בכוונה לגנוב באופן שפתחה את דלת הכניסה הראשית לדירה שהיתה סגורה אך לא נעולה, נכנסה לתוך הדירה והחלה מחטטת בדירה ובתכולתה באופן שנכנסה לחדרי הדירה בחופשיות תוך שהיא מתעלמת מקיומו של המתלונן. כשנכנסה למטבח נטלה לרשותה בקבוק וודקה ובקבוק יין ואף הוציאה מהמקפיא שקית עם עוף קפוא. משניגש אליה המתלונן ושאל לפשר מעשיה, הניחה את הבקבוקים והשקית ועזבה את המקום בריצה.

או אז, נכנס המתלונן לחדר השינה והבחין כי המשיבה נטלה ממנו ללא הסכמתו עובר לבריחתה מהדירה את תכולת ארנקיו בסך של כ- 700 ש"ח במזומן; כרטיס חיוב של בנק הפועלים, מפתח הדירה לכניסה וכן את הטלפון הנייד שלו.

עובר לאמור לעיל, ביום 3.10.13 בשעה 19:00 או בסמוך, עת טייל המתלונן לאורך שדרות דגניה בקרית חיים והתיישב על ספסל בסמוך לים, פנתה אליו המשיבה, שוחחה עימו בעברית אף שאינו דובר שפה זו אלא את השפה הרוסית וכשהתרומם וביקש ללכת לדירה, החזיקה המשיבה בידו והלכה עמו עד שהגיעו לדירה. משהחל המתלונן לפתוח את דלת הדירה באמצעות מפתח הגיע הבן לבקרו ואז המשיבה נסה מן המקום בבהלה.

בעקבות המתואר לעיל, הגיעו השוטרים חיים צ'רקסקי ואביבה אלמו (להלן: " השוטרים") ביום 5.10.13 בשעה 18:20, לביתה של המשיבה. משביקשו השוטרים לעכבה, התנגדה לכך המשיבה, ניסתה לברוח מהשוטרים עת ירדה במהירות במדרגות הבניין בו היא מתגוררת כשבן זוגה ואביו מסייעים לה בכך, ומשאחז בה השוטר כדי למנוע את בריחתה ניסתה המשיבה לתקוף את השוטר באופן שניסתה לדחוף אותו ממנה, וכן ניסתה לנשוך אותו בכתפו וכתוצאה מכך איבד השוטר את שיווי משקלו ושניהם נפלו ארצה. בעודם על הקרקע, המשיכה המשיבה להתנגד לאיזוקה, השתוללה וצעקה ולא שעתה לבקשת השוטרים להושיט ידיה ולאוזקה וכל זאת כאשר בן הזוג ואביו מתנהגים באלימות כלפי השוטר ומונעים ממנו לעצור את המשיבה.

בהמשך, לאחר שהמשיבה כבר נעצרה והובאה לתחנת המשטרה זבולון, העליבה המשיבה את השוטר עת מילא תפקידו כחוק, וכן איימה על השוטרת, נועה דמרי, בפגיעה שלא כדין בגופו של השוטר חיים, הכל כמתואר בסעיפים 12 ו-13 לכתב האישום.

עד כאן באשר לנסיבות כפי שפורטו בכתב האישום.

המבקשת טוענת בבקשתה כי כנגד המשיבה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתה בכל העבירות המיוחסות לה בכתב האישום תוך שהיא מפנה לעדות המתלונן, לעדות בנו של המתלונן, לעדות השכן רומן קופרשמידט (להלן-" רומן"), לעדות השכן גבאי משה (להלן-" גבאי"), לעדות השכן דוד שי שטרית (להלן-" שטרית"), לדוחות ולמזכרים של השוטרים, למסדר זיהוי בתמונות שנעשה לשכנים גבאי ושטרית שבו הם זיהו את המשיבה כמי שלוותה את המתלונן הקשיש לדירה ביום 3.102.2013 וכן לט.א. של המשיבה בחלקה הפנימי של דלת תחתונה של ארון בחדר השינה בדירת המתלונן וכן לתיעוד הדירה בתמונות על ידי מז"פ.

המבקשת טוענת כי קיימת עילה למעצר המשיבה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדה מכח סעיף 21 (א) (1) (ב) לחסד"פ מעצרים, היינו מסוכנות לבטחון הציבור בכלל והמתלונן בפרט, על רקע מהות העבירות המיוחסות למשיבה ועברה הפלילי.

נטען כי מדובר במשיבה ערמומית ועזת מצח אשר גמלה בליבה ותכננה מראש לגזול את רכושו של קשיש, יליד 1926, תוך ניצול תמימותו, העובדה שאינו מבין את השפה העברית וכן התנהלותו האיטית וחסרת הישע.

המבקשת מפנה לעברה הפלילי של המשיבה הכולל עבירות אלימות ורכוש: תקיפה והיזק בזדון, סיוע לעבירת שוד מזויין וסיוע לתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות שבגינן נגזר עליה מאסר בפועל בן 10 חודשים וכן 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל תבצע במשך שנתיים עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, עפ"י גזר דין מיום 24.5.2011 שניתן ע"י כב' השופט משה גלעד במסגרת ת"פ 9115-02-11 וכן  להרשעתה של המשיבה בעבירות של סיוע לנסיון שוד מזויין בחבורה והפרת הוראה חוקית, שבגינן נגזרו על המשיבה 10 חודשי מאסר מצטברים לאלו שהושתו עליה בת"פ 9115-02-11 (מחוזי חיפה) וכן מאסר על תנאי, בר הפעלה, לתקופה של 12 חודשים, למשך 3 שנים לבל תעבור עבירה שהיא פשע, בגזר דין שניתן ע"י כב' השופט צילה קינן במסגרת ת"פ 41247-03-11 (מחוזי חיפה).

המבקשת מוסיפה ומציינת בבקשתה כי כנגד המשיבה תלוי ועומד הליך פלילי בגין איומים וגניבה בבית המשפט השלום בחיפה (ת.פ. 19192-06-12) הקבוע בפני כב' השופטת אבירם ליום 25.11.13.

ראיות לכאורה:

כידוע, בשלב הארכת המעצר עד תום ההליכים, בית המשפט אינו קובע ממצאים מזכים או מרשיעים אלא אך בוחן את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה והאם קיימת בו תשתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. תשתית לכאורית כאמור אינה דורשת הוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר, כי אם בחינת הכח ההוכחתי הפוטנציאלי האצור בחומר החקירה. רק אם קיימים ליקויים בסיסיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה, באופן שהחומר הגולמי כפי שהוא נתפס היום לא יוכל גם לאחר "עיבודו" והעברתו בכור ההיתוך של ההליך הפלילי להקים תשתית ראייתית, שיש סיכוי סביר שניתן יהיה לבסס עליה את הרשעת הנאשם, תתבקש המסקנה כי לא מצויות נגד הנאשם ראיות לכאורה להוכחת האשמה.

ראו - בש"פ 8087/95 זאדא נ' מדינת ישראל, פסקי דין נ' 133, (1996) ; בש"פ 10512/05 פינר נ' מדינת ישראל  (טרם פורסם, 24.11.05).

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות המונחות בתיק החקירה, נחה דעתי כי יש בחומר החקירה שבפניי תשתית ראייתית המקימה סיכוי סביר להרשעתה של המשיבה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

נתחיל בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נסיון לתקיפת שוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור ואיומים. חומר הראיות ביחס לעבירות אלו נתמך בדוחות ומזכרים של השוטרים ומקבל גם חיזוק של ממש בדבריה של המתלוננת בחקירתה.